קבלת ערעור וביטול פס"ד שניתן לפני 12 שנה שהרשיע בחציית אור אדום, בגינו סירב משרד התחבורה לחדש רישיון

א. כללי וטענות הצדדים

לפניי ערעור פלילי על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן, "בימ"ש קמא") שדחה את בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 22.12.96 בתיק תת"ע 96-966984. ההחלטה ניתנה ביום  28/9/08 על ידי כב' השופט שלמה בנג'ו.

המערער טען בבקשתו שמשרד התחבורה סירב לחדש את רשיונו והודיע לו שקיים נגדו פסק דין שמרשיעו בחציית צומת באור אדום.

המערער טען בבימ"ש קמא וגם בפניי, שלא ידע על כל גזר דין שניתן נגדו וכי מעולם לא זומן למשפט זה. עוד הוסיף שכאשר פנה למזכירות כדי לבדוק את התיק, נאמר לו שהתיק בוער.

כאמור בימ"ש קמא דחה את הבקשה של המערער וקבע שבעניינו קמה חזקת מסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974 (להלן, " התקנות"), כי רואים במערער כמי שזומן כדין ובוצעה לידיו מסירה עפ"י הדין, הוסיף וקבע את הדברים הבאים:

"...מדובר בגזר דין מלפני 12 שנים, שלא הוגש עליו ערעור ולא הוגשה לגביו בקשה לביטולו במועד הקבוע בחוק. עם חלוף המועד להגשת ערעור על ההרשעה לבית המשפט המחוזי, הפך פסק הדין לחלוט."

לפניי טען ב"כ המערער, שהחלטתו של בימ"ש קמא בטעות יסודה, שכן בענייננו לא מתקיימת החזקה הקבועה בתקנה 44א לתקנות, כי הרי המדינה לא הוכיחה ולו לכאורה ואפילו לא בראשית ראיה, שנשלח זימון בדואר רשום אל המערער וכי בנסיבות המקרה משלא הוכח משלוח הזימון בדואר רשום, אין המערער נדרש לסתור את ההנחה שלא הוכחה, קרי, לא הוכח שנשלח אל המערער זימון.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, לטענתה פסק הדין ניתן לפני 12 שנים, הפך לפסק דין חלוט וכי טבעי שהתיק יבוער. מה גם, בנסיבות העניין יש להעדיף שיקולי יעילות וסופיות הדיון.

עוד נטען כי המדינה לא יכולה להוכיח שנשלח זימון למערער, שכן התיק בוער וסביר להניח שהיה זימון כזה, אחרת ביהמ"ש לתעבורה לא היה  דן את המערער בהיעדר.

עוד טענה כי מעיון בעברו התחבורתי של המערער ניתן לראות שהמערער נשפט בהיעדר בדיונים שהתקיימו בבתי המשפט לתעבורה בחיפה ובנצרת ומכאן היא הסיקה שגם לדיון זה, המערער לא התייצב. ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה שקבלת הערעור תביא להצפת המערכת בבקשות מעין אלו.

ב. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים הבאים:

בקשתו של המערער הנה בבסיסה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. אפשרות זו מעוגנת בסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב- 1982 (להלן, " החוק") אשר קובע:

" ) ח ( נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין ; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

המערער טוען שלא זומן לדיון ומכאן שלא ניתן לומר עליו כמי שלא התייצב לדיון ואין הוא נדרש ליתן טעם מוצדק להעדרותו. ברי כי אי זימון נאשם לדיון מהווה טעם מוצדק ושיקול מוצק שלא לדון אותו בהעדר ומכאן, אם הוא נדון מובן מאליו שיש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר.

בעניין דנן, עולה השאלה, האם הוכח שהמערער זומן לדיון? יש לחזור ולהזכיר שהדיון התקיים ביום 22.12.96.

בכדי שהמערער יבדוק את סוגיית זימונו הוא ביקש לעיין בתיק. מזכירות ביהמ"ש מסרה לו שהתיק בוער ומכאן שלפניי וגם לפני בימ"ש קמא, לא עמד התיק או כל חומר רלוונטי אחר, הנוגע לדיון ולסוגיה שבמחלוקת ומן הסתם לא הוצג כל אישור על משלוח דבר דואר כלשהוא או על קבלת זימון לדיון, על ידי המערער.

בימ"ש קמא קבע בהחלטתו, שבענייננו מתקיימת חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות ומכאן ראה במערער כמי שזומן כדין ונעדר מהדיון ללא סיבה מוצדקת.

ההכרעה בערעור שלפניי, תהיה בהתאם לתשובות שתנתנה לשאלות הבאות: ראשית, האם בענייננו מתקיימת החזקה הקבועה בתקנה 44א לתקנות. שנית, האם המערער הגיש את בקשתו בזמן? בשולי הדברים אתייחס לשתי סוגיות: הראשונה, האם ביעורו של התיק היה כדין ואם לא? מה הנפקות של הדבר? ו השניה, האם במקרה דנן התיישן גזר הדין, טענה שלא נטענה על ידי הצדדים.

תקנה 44א לתקנות מסדירה זימון נאשם בעבירות קלות. התקנה קובעת:

" 44 א . בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט , לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."